
"אותך אימצו דממה וזמן איטי"… שיתופים מהריטריט-העצמי באנגליה, אביב 2018
הפוסט מוקדש לאיש אהוב מאוד, יוסי הופר, מנהלו האלמותי של מרכז גוף נפש בו אני מלמדת. חבר יקר לדרך, עם לב של ילד תמים, רוגש ואמיתי.
הפוסט מוקדש לאיש אהוב מאוד, יוסי הופר, מנהלו האלמותי של מרכז גוף נפש בו אני מלמדת. חבר יקר לדרך, עם לב של ילד תמים, רוגש ואמיתי.
אחרי כמה שבועות של מסע, זו הקרוייה ‘מציאות’ נפרשת-נפרמת כקליפת עץ הבננה, חושפת עוד ועוד שכבות ובעיקר את התהליך שמצביע על הסוד שהצחיק את הבודהות לדורותיהם.
מה זה ה"זה" הזה? אולי אפשר לקרוא לו תחושת החיות שמפעמת בכל, שעוברת דרך כל הצורות, כל היצורים, כל התנועות וגם דרך חוסר התנועה. זה שקיים למרות ואף על פי הקושי והקלות, היופי והכיעור, זה שלא צריך סיבה או הצדקה להתקיים, אלא קיים מצד עצמו.