מסעות רוחניים

"המסע הרוחני הוא מסע אינסופי, ממי שנדמה שאנחנו, אל מי שאנחנו באמת", ראמנה מהארשי.

קורס חניכה עם לִילה קמחי לתלמידים ותיקים – מסע רוחני בתוך חיינו וחניכה לאש הידיעה הפנימית. ימי שני בין 11-15. ממשיכים לסמסטר הבא

קורס החניכה מיועד לאלה שרוצות/ים לנער את עולמם הפנימי הישן מאבק ומשקעים לא נחוצים שהצטברו, וללכת בדרך הלב, אל התובנות המשחררות. בקורס נכוון להפגש עם "הנהר שמתחת לנהר" – עם הטוב הפנימי שמזין אותנו, גם כשאנחנו לא בקשר איתו, ולעבור תהליך של טיהור וניקוי העומסים כדי להיות הבריכה הצלולה של המים החיים שאנחנו, בדרכנו היחודית. משם קצרה הדרך לנתינה לאחרים.
הקורס מהווה תוכנית הכשרה המכוונת להיות אנשים שלמים יותר, והכוללת הרהורי-בית ותרגולים אישיים ובין-אישיים בין המפגשים.
במהלך הקורס נתמוך זו בזו/זה ב"דרכה של הבודהיסטווה" – חיזוק הרצון להקל על הסבל ולהדליק אור קטן ובהיר במשפחות ובקהילות שלנו והעברת המתנות שלנו הלאה – דרך נתינה לכדור הארץ, לאנשים אחרים ו/או לפרוייקט שמשמעותי וחשוב לנו ותרגול אכפתיות, נדיבות ונתינה לזולת, וחלוקה בטוב ובהבנות המשחררות שזכינו בהן.

זְמַנְהודו. שיתופים במילים ותמונות מהריטריט-מסע, פברואר 2020

גט אפ! גט אפ! אני דופקת לנהג האוטובוס על החלון בכל הכוח, אחרי שסופסוף גילינו איפה הוא מסתתר, ישן שנת נהגים בתוך האוטובוס הנעול. כולנו עם המזוודות בחוץ באיחור ממש לא אופנתי לטיסה חזרה. עוזר הנהג לעומת זאת , "איז טייקינג אה בת' מאדאם" באחת הקומות העלומות של המלון. "תפוס אותו באוזן ושלוף אותו משם!" אני פוקדת על אחד ההודים שנראה לי שמבין את המילה אוזן, וליתר בטחון מדגימה עליו. כמו בסרט מצוייר כל פקידי הקבלה, נערי השירות ומנהל המשמרת מתרוצצים ומתנגשים זה בזה, לחפש את הנהג הנעלם, שהתעורר מתוך שנת החלום המתוקה שלו לתוך מערבון ישראלי, וכמובן שלא הצליח לפתוח את הדלתות. "גאנשה סאראנם", התפילה לאל הנוסעים והנוודים ששרנו במלוא גרון כנראה הזיזה משהו באחד הרקיעים והקבוצה יצאה בדרכה לזה הקרוי "הביתה". תום מסע.

על אהבה, חמלה וזיכרון בזמן אגדה, מסע רוחני לאוזבקיסטן , 3-12 במאי 2020, עם לִילה קמחי ויוחאי פרימק

שמחים ומתרגשים לקראת המסע רוחני באוזבקיסטן שבמרכז אסיה, מוקד רוחני קדום מאז ועד היום, ארץ שיושבת על דרך המשי ושחיברה אלפי שנים בין מזרח למערב. המסע הפנימי שלנו יעבור בדרך הדהרמה, המיינדפולנס והמדיטציה, בעבודה אישית וקבוצתית ונכלול בו ריטריט בן יומיים בכפר הררי נידח ומלא הוד ודממה. הנושאים יכללו בין השאר את איכויות הלב ("המשכנות של האצילים") ועומק התורה הבודהיסטית המוליכה אל האושר והחופש.
בתוך ערי 'אלף לילה ולילה' עתיקות הבנויות לבני בוץ ועטורות באריחי תכלת וטורקיז, בין בוסתנים וגנים פורחים, חצרות פנימיות פתוחות לשמיים ומדרסות סוּפיות, נטייל, נתהלך, נשב, נלמד ונתרגל.  במסע המיוחד הזה נכיר גם את המרקם החברתי והרוחני של אנשי המקום: נלמד על הדת הזורואסטרית הקדומה, שחיה וקיימת עד היום בתרבות המקומית ועל המסדר הסופי הנקשבאנדי שצמח בבוכרה, והשואב מעולמות הרוח של תת-היבשת ההודית וממערב סין הסמוכות. ניפגש עם החיים החברתיים והרוחניים הנפרדים של נשות בוכרה וסמרקנד ועל הטקסים המיוחדים שלהן. נפגוש את הרב-לשוניות המרתקת, את הכפרים המרוחקים והשקטים, את נאות המדבר ואת השווקים התוססים שהם היפים ביותר במרכז אסיה.  הרוח והחומר מוזמנים להתערבב בתוכנו ומחוצה לנו בקליידוסקופ של מגוון וריבוי שתומכים ותורמים ליופי, להרמוניה, לפתיחת הלב ולאחדותיות.
 במסע הזה ננדוד בין שלוש ערים: טשקנט המודרנית, בוכרה המדברית, הלב הרוחני של אוזבקיסטן, וסמרקנד היפיפיה, הלב האסתטי שלה. בכל יום מימי המסע נלמד ונתרגל במקומות בהם ביקרו ולמדו במשך אלפי שנים מחפשים רוחניים ממסורות שונות ונעמיק אל תוך מסענו הפנימי בהנחיית לִילה קמחי, בד בבד עם הנחייתו של המדריך יוחאי פרימק.

מסע רוחני וריטריט לדרום הודו עם לילה קמחי 23.1.20 – 6.2.20

במסעות הרוחניים איתנו אנחנו משלבים את החיצוני והפנימי: המסע דרך ארצות חדשות, נופי טבע ונופים אנושיים, תרבויות, שפות אחרות ומנהגי המקום, משתלבים עם לימוד רוחני מעולמות התוכן העמוקים של הבודהיזם, מיינדפולנס והתורה העיקרית באיזור זה:  מסתרי תורת האי-שניות.  זמנים של דממה והתכנסות פנימה מתחלפים בזמנים של שיחות דהרמה ושיתוף בקבוצה, יחד עם תרגילים שונים, מדיטציות יומיות […]

מילים ותמונות מהמסע וריטריט בדרום הודו – פברואר 2019

מה מילים ותמונות מהעלייה לרגל האחרונה שלנו, עם קבוצה לומדת ומתרגלת. מסע וריטריט בדרום הודו שהסתיים זה עתה.  

מה בין 'כאן' ובין 'שם'?

אני יושבת מול הים הערבי במפרץ של מומבאי הרקוע כסף. השמיים מעליו באותו הגוון, שעת בוקר מאוחרת וקבוצת האנשים שהיתה איתנו במסע, ושהפכו יקרים כל כך לליבנו, עושה את דרכה עכשיו לישראל. עלי עץ הבודהי (פיקוס סנקטוס), שצורתם לב רוחפים ברוח הקלה. עשרים ומשהו מעלות, נעים. כאן השמש לא קודחת בנו חללים מסנוורים כמו אור התכלת העזה בזו הקרוייה ארץ ישראל. בחקירה מתמשכת של הבדלים בין "כאן" לבין "שם", עולות תובנות ברורות כמו הירח המלא. "אני כבר מאתמול חושבת על מחר", אומרת לנו אחת החברות וכולנו מתגלגלים מצחוק, אבל יודעים היטב למה היא מתכוונת: תנועת החרדה המוכרת שבבסיסה הכמיהה – שלא יגמר לעולם היופי והטוב הזה שחווינו, במה שקרוי עכשיו. 
רק שלשום שטנו לאי אלפנטה על פסלי הענק שהתגלו בהם של פנים ודמותו של שיווה, כשמעלינו רוחפים השחפים קרוב קרוב ואנחנו מתקדמים בקצב תעופתם, תחת לכנפיהם. לכמה רגעים היקום הפך הולוגרפי, ואולי רק חשף את טיבו. רק לפני כמה ימים עוד ריחפנו ביקום מקביל, שבו החוקיות מתנהלת אחרת והזמן והמרחב מתקדמים במקצבים אחרים. אז מה ההבדל בין כאן לבין שם? בין ללכת ובין להגיע? ומה משתנה ומה נשאר אותו דבר?

ארמניה אהובתי

חזרנו מארמניה. אני לא חושבת שאמרתי את המילה: וואו!" כל כך הרבה פעמים ברצף כמו במסע הזה. מסע מעל ומעבר. תרבות עתיקה, ארץ מלאת טבע לא נגוע. עצי שזיף, דובדבנים, משמשים ואגוזי מלך ומותר לקטוף בשפע. נחלי מים זכים ופרחי בר מעטרים את השדות ואת היערות. מסע חיצוני מפעים דרך יערות עד מלאי דובים וזאבים, ומנזרים מבודדים חצובים בסלע ובהם מערות שנחצבו במיוחד כך שהאקוסטיקה בהן מאפשרת את שירת ההתעלות הזכה ביותר. מעגל אבנים עתיק מלפני 14,000 שנה – אבנים מדברות בשפה צלולה, עדינות האנשים וזקיפת הקומה שלהם, וכל כך נגעה בי הנחת. גברים מטיילים יד ביד ברחובות הרחבים של יארוון, עיר הבירה, שכמו יצאה מהספר ״הערים הסמויות מן העין״, מוזיקת פסנתרי כנף ותופים עתיקים במקצב החיג׳אז ממלאים את בתי הקפה, לצד בניינים אדומים מפוארים מאבן טוף געשית, כיכרות וגנים. אבל העיקר – המסע הפנימי שעברנו כולנו, 26 אנשים, שניים ארמנים, אחת דרוזית, אחת תורכיה והשאר ישראלים, כך קוראים לנו. ומתחת לכינויים האלו – א-נ-ש-י-ם. שכבות של שנים נמסו ארצה במהירות האור ובבירכת האהבה. שתי חברות אהובות לדרך קיבלו שם חדש. זוג נשים נפלאות בחרו לקיים את טקס החתונה שלהן איתנו, מול האררט. עומק החוכמה הבודהיסטית והמדיטציה, ההרמוניה והתמיכה, לצד המגוון והעומק האנושי, רוממו את כולנו גבוה גבוה, לגובה ימת סוואן האלפינית ויותר, שני ק״מ מעל פני הים, וכמה שנות אור אל תוך מה שמתאפשר לנו כשאיכויות הלב מתמלאות ומתחילות להוביל את מה שקרוי ״החיים שלנו״. התאהבתי. ארמניה – תודה.

קירגיזסטאן – מהנוחות אל הנינוחות ותכלת השמיים

מרכז אסיה. חלק נדיר של כדור הארץ שעדיין שומר על זהות אותנטית ועל טבע עצום ולא נגוע. הגענו לארץ גבוהה מאוד ובה אנשים עזים ומהירי חיוך, שחיים כמו פעם, כמו אבות ואימות אבותיהם ואימותיהם. במסע רוחני אנחנו נודדים הרבה, פנימה והחוצה, ועוד יותר כך בארצם של הנוודים. בכל יום אנחנו שוהים בטבע היפיפה, נודדים בין כפרים, אגמים אלפינים ופסגות מושלגות-עד. עדרי סוסים פראיים בכל מקום, מובלים על ידי רועה אחד זקוף, דוהרים לצד שלושת הרכבים שלנו משני עברי הכביש המשובש שחדשות לבקרים מתמלא ונחסם בעשרות כבשים שעושות את דרכן אל העמק. …